שיעור תופעת תת-משקל בקרב מבוגרים בני 65 ומעלה עומד בישראל על 13%, כאשר שיעור הנשים בין הסובלים ממצב זה (13.8%) גבוה מזה של הגברים (13.8%). שיעור זה מזנק ל-20.6% בקרב בני 85 ומעלה.

נתונים אלה נכללים בדו"ח נתוני ומדדי הבריאות ל-2015 של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, שמתפרסם היום (ד') . חלק ניכר מהדו"ח, המיועד להציג את תמונת מצב הבריאות של אזרחי ישראל בתחומים שונים, הוצג בנובמבר האחרון.

בדו"ח המלא נכללים מדדים נוספים, שלא הוצגו לפני שלושה חודשים. כל הנתונים מבוססים על התיקים הרפואיים של מבוטחי ארבע קופות החולים והם הועברו אנונימית לעורכי המחקר.

"תת תזונה בקרב מבוגרים איננה מאובחנת דיה", מדגישים מחברי הדו"ח

בדו"ח מודגש, כי סוגיית ניטור משקל הגוף בגיל המבוגר היא בעלת חשיבות מרובה. ארגוני רפואה ובריאות בינלאומיים, נכתב בדו"ח, מגדירים את טווח המשקל התקין כ-BMI שבין 18 ל־25 ק"ג/מ"ר. זאת, בעקבות תמותת יתר שנמצאה בקרב בעלי משקל החורג מטווח זה.

שינויים פיזיולוגיים המתרחשים עם הגיל, מחלות כרוניות, ריבוי תרופות וכן דמנציה, דיכאון ומחלות חלל הפה יכולים להביא לתת תזונה בגיל המבוגר. זו קשורה בתמותת-יתר ובתחלואה. כמו כן, ירידה בלתי רצונית במשקל הגוף בקרב קשישים היא סמן אזהרה לשבריריות (Frailty) ודורשת בירור. "תת תזונה בקרב מבוגרים איננה מאובחנת דיה", מדגישים מחברי הדו"ח. לדבריהם, יש מודעות לקויה לנושא בקרב צוותים מטפלים וכן בשל השימוש ב-BMI כמדד יחיד.

לפי הדו"ח, מטה-אנליזה שפורסמה באחרונה מצאה, כי במעקב של כ-12 שנים אחרי כ-200 אלף מבוגרים בני 65 ומעלה נמצא, שבקרב בעלי BMI של 22-21 סיכויי התמותה היו גבוהים ב-12% מאשר בבעלי BMI של 24-23, ובקרב בעלי BMI של 21-20, סיכויי התמותה היו גבוהים ב-19% מאשר בבעלי BMI של 23-24 . בטווח ה־BMI הגבוה, עלתה התמותה בקרב בעלי BMI של 33 ומעלה.

לאור זאת, מומלץ לעקוב אחרי ה־BMI בקרב מבוגרים מגיל 70 ומעלה (בדיקה שנתית של גובה ומשקל לפחות פעם בשנה לאחר גיל 65) תוך תשומת לב לירידה שחלה ב־BMI , במיוחד מתחת ל-23, ערך הקשור לתמותת יתר בקרב המבוגרים בקבוצת גיל זו.

כן נמצא במחקר, כי שיעור המבוגרים בני 65 ומעלה שחלה אצלם ירידה משמעותית במשקלם בשנתיים האחרונות נותר יציב בשלוש השנים האחרונות, ועומד על כ-6% מאוכלוסייה זו. שיעור הנשים בה הוא 6.7%, לעומת 5.5% בקרב הגברים. בקרב בני 85 ומעלה הוא עומד על 9.2%.

נושא אחר שבו שהוצג לראשונה בדו"ח הנוכחי, הוא בחינה של רמת ה-LDL והטיפול בסטטינים. לפי הדו"ח, שיעור בעלי רמת LDL נמוכה או שווה ל־70 מ"ג/ד"ל שקיבלו טיפול בסטטינים בעצימות גבוהה לאחר צנתור לבבי ו/או ניתוח מעקפים בקרב בני 35 ומעלה עלה בשלוש השנים האחרונות -  מ־55.9% בשנת 2013 ל-61.2% בשנת 2015. השיעור שנמצא בשנת 2015 נמוך יותר בקרב נשים (52.6%) מאשר בקרב גברים (63.9%) . בקרב בני 64-55 הוא מגיע ל-65%.

ניתוח מעקפים וצנתור לב טיפולי הם כידוע פעולות פולשניות המבוצעות בחולים עם מחלה מתקדמת בעורקים הכליליים של הלב. הם נמצאים בדרגת סיכון גבוהה לאירועים לבביים חוזרים. המשך טיפול נאות בהם צריך לכלול מניעה שלישונית, הכוללת בין השאר טיפול תרופתי לאיזון רמת הכולסטרול. הנחיות ישראליות ובינלאומיות קבעו כי בחולים עם מחלות לב, רמת היעד של כולסטרול LDL היא מתחת ל־70 מ"ג/ד"ל. בחולים שלא מגיעים לרמת יעד זו יש לטפל בסטטינים בעצימות גבוהה.

הדו"ח המלא