"רופאי המשפחה מוצאים עצמם בעל כורחם כשותפים בהסטת הפעילות מהמערכת הציבורית לרפואה הפרטית בעקבות אורכי התורים המתמשכים לרפואה היועצת בתחומים מקצועיים מסוימים", כך אומר פרופסור שלמה וינקר, יו"ר איגוד רופאי המשפחה. וינקר התייחס לממצאי הסקר שפורסם השבוע, לפיו רופאי משפחה נאלצים להמליץ למטופלים על שר"פ, בשל התורים הארוכים ויחס מזלזל במערכת הציבורית.
עוד בעניין דומה
לדברי פרופסור וינקר: "כרופא משפחה וכיו"ר איגוד רופאי המשפחה, הפוגש ושומע מידי יום את רחשי הלב של עמיתיי למקצוע, אני מבחין באופן יומיומי בלחץ הגובר המוטל עלינו בעקבות אורכי התורים לרפואה היועצת, המקצועית, בתחומים מסוימים. הלחץ הולך ומתגבר לאחרונה בהשוואה לשנים עברו. הלחץ הזה גורם לכך שבסופו של דבר רופאי המשפחה נדרשים ל'שתדלנות רפואית', כדי לסייע למטופליהם כדי שלא יצטרכו לעבור לרפואה הפרטית. וזאת כדי שאלו שידם אינה משגת, לא ייפלו בין הכיסאות".
"...אנחנו נאלצים לפנות למישהו שלמד איתך או התמחה אתך, או למישהו שיכול לעזור כ'שתדלן' במערכת הציבורית כדי לעזור למטופלים..."
עוד אמר פרופסור וינקר, כי "רופא המשפחה, בהיותו הרופא הראשוני והנגיש ביותר למטופל וגם מי שמרכז את הטיפול בו נזקק פעמים רבות לעזרת יועצים ו /או בדיקות שונות על מנת להגיע לאבחנה ובהמשך לטיפול תרופתי או ניתוחי. במקרים מסוימים, בירור ואבחון מהירים קריטיים ויכולים להיות מצילי חיים. רופא המשפחה צריך לתכנן ולתזמן את הבירור, כאשר במקרים רבים מדובר בבירור מדורג שבו הייעוץ הבא או הבדיקה הבאה, תלויים בתוצאות הייעוץ או הבדיקה הקודמים. בכך נוצרים עיכובים 'קטנים' שיכולים בסופו של דבר להצטבר ולהגיע לעיכוב של חודשים רבים ולפגיעה משמעותית באיכות הטיפול ולעיתים אף לנזקים בלתי הפיכים".
כאשר טובת המטופל לנגד עיניו של רופא המשפחה, הוסיף פרופסור וינקר, הוא נוקט בכל דרך אפשרית על מנת לזרז את הטיפול. "הדרך השוויונית ביותר והנכונה ביותר היא טיפול ובירור במערכת הציבורית, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ובעלות נמוכה של השתתפויות עצמיות למטופל ולמשפחתו.
"כאשר התורים בגישה זו מלאים וארוכים, אזי הרופא חייב לעבור לשלב ב' - שלב הקשרים האישיים ו'הלחץ הפיזי המתון', כהגדרתו. הוא כולל שיחה מרופא המשפחה (הגוזלת ממנו זמן טיפול יקר), "פניה למישהו שלמד איתך או התמחה יחד איתך או עמית שאתה מכיר ויכול לעזור עד מידה מסוימת כשתדלן במערכת הציבורית. לעתים מצטרפת לכך גם אסרטיביות של המטופל ומשפחתו".
לדבריו, "יש לקחת בחשבון שפעמים רבות דווקא אלו שידם איננה משגת לממן טיפול פרטי מהווים את החוליה החלשה, ויכולים פחות מאחרים לעמוד על שלהם".
"שלב ג' בשרשרת הזאת - שבתחומים מסוימים הוא צץ ועולה מאוד מהר - הוא המעבר לרפואה הפרטית על רבדיה השונים, החל מהביטוחים המשלימים של הקופות, דרך הביטוחים הפרטיים וכלה בפנייה פרטית לחלוטין.
"לכל מרכיב במערכת, ישנם השיקולים שלו בכל הנוגע לפיתוח שירותים וזמינותם. על משרד הבריאות להתערב כמה שיותר מהר כדי לשנות את המצב הזה. עליו לבצע תיקונים היכן שנדרש ו'ללחוץ היכן שצריך'. עד אז נמשיך, כרופאי משפחה, שטובת החולים שלנו לנגד עינינו לעסוק גם ב'שתדלנות רפואית', עד כמה שנוכל".