קווים מנחים מציעים להציב יעדים לשליטה גליקמית בחולים בגיל הזיקנה, עם סוכרת סוג-2, למרות היעדר הוכחה לכך. החוקרים ביקשו להעריך את המעשיות של הצבת והשגת יעדים אינדיבידואליים, על פני 24 שבועות, ביחד עם הפחתה קונבנציונלית ב-HbA1c, תוך כדי שימוש בוילדאגליפטין (גאלבוס, נוברטיס) לעומת אינבו.
עוד בעניין דומה
בניסוי רב-לאומי, כפול-סמיות, בן 24 שבועות זה, גויסו חולים עם סוכרת סוג-2, בני 70 או יותר, שלא טופלו בעבר, עם שליטה גליקמית בלתי מספקת (המוגלובין מסוכרר A1cי[ HbA1c] >י7.0% עד < 10.0%), מ-45 מרכזי מרפאות חוץ באירופה.
החוקרים הציבו יעדי טיפול אינדיבידואליים, על בסיס גיל, HbA1c בתחילת הניסוי, תחלואות נלוות ומצב פגיעות, לפני שמערכת אוטומטית שנבדקה הפנתה באופן אקראי חולים (1:1 לוילדאגליפטין 50 מ"ג פעם או פעמיים ביום, בהתאם להנחיות התווית) או אינבו. נקודות קצה ראשוניות משותפות ליעילות היו החלק היחסי של חולים שהשיגו את יעד ה-HbA1c ואת הירידה ב-HbA1c מתחילת הניסוי ועד לתומו, כפי שהוגדרו ידי החוקר.
בין 22 לדצמבר 2010 ו-14 למרץ 2012, הופנו באקראי 139 חולים בכל קבוצה לקבוצות הוילדאגליפטין והאינבו. 37 מ-137 (27%) חולים בקבוצת האינבו השיגו את יעדיהם האינדיבידואליים, באמצעות חינוך ואינטראקציות עם קבוצת הניסוי בלבד, ו-72 מתוך 137 חולים (52.6%) השיגו את יעדיהם בקבוצת הוילדאגליפטין (יחס צולב מתוקן, 3.16, CIי96.2%, 1.81 - 5.52: P<0.0001)י9996.2% 96.2%
ממצא זה לווה על ידי ירידה רלבנטית קלינית, של 0.9% ב- HbA1c מערך התחלת הניסוי של 7.9%, עם וילדאגליפטין והבדל בין-קבוצתי של 0.6%- (CIי98.8%, 0.81- - 0.33-, P<0.0001). הבטיחות והסבילות הכוללות היו דומות בקבוצות הוילדאגליפטין והאינבו, עם היארעות נמוכה של היפוגליקמיה ואי-הופעת סיגנלים חדשים של בטיחות.
החוקרים הסיקו, כי ניסוי זה היה הראשון להציג ולהראות את המעשיות של שימוש ביעדי HbA1c אינדיבידואלים, כנקודת קצה בכל אוכלוסייה של סוכרת סוג-2 וכי רמות יעד גליקמיות אינדיבידואליות ניתנות להשגה עם וילדאגליפטין, ללא נושאי סבילות, באוכלוסיית סוכרת סוג-2 בגיל הזיקנה.