חוקרים מבריטניה חילקו באופן רנדומלי 552 חולים עם יתר לחץ דם ובסיכון גבוה לשתי קבוצות: קבלת טיפול מרפאתי שגרתי או ניטור וניהול עצמי; מטרת המחקר היתה לקבוע אם ניהול עצמי מוצלח יותר בהורדת לחץ הדם.
עוד בעניין דומה
החולים היו בעלי לחץ מרפאתי של לפחות 130/80 מ"מ כספית, בני 35 שנים לפחות, ובעלי היסטוריה של אחד לפחות מהבאים: שבץ, מחלת לב קורונרית, סוכרת או מחלת כליות כרונית. קרוב ל-60 מרפאות ראשוניות בבריטניה השתתפו במחקר. משך המעקב אחר החולים היה שנה.
בקבוצת הניהול העצמי לחץ הדם שהוצב כמטרה היה 130/80 במדידה במרפאה ו-120/75 במדידות בית. החולים מדדו לעצמם לחץ דם וניהלו את המינון של הטיפול התרופתי בעצמם תוך שימוש באלגוריתם. חולים בקבוצת הביקורת ביקרו תקופתית במרפאה, שם בוצעה מדידת לחץ דם והתאמת מינון.
לאחר 12 חודשי מעקב, מידע מלא היה זמין עבור 450 חולים. לחץ הדם בקבוצת ההתערבות ירד ל-128.2/73.8 לעומת 137.8/76.3 בקבוצת הביקורת, הבדל של 9.2 מ"מ כספית בין הקבוצות (רווח בר סמך 95%; 5.7-12.7) בלחץ הדם הסיסטולי, ו-3.4 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי (רווח בר סמך 95%; 1.8-5.0).
החוקרים מסכמים שניטור וניהול עצמי של לחץ הדם יעילים יותר מניהול שגרתי במרפאה בחולים בעלי סיכון קרדיווסקולרי גבוה.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט