שימוש המשכי בטיפולים אנדוקריניים נותר אבן הפינה של הטיפול בסרטן שד מתקדם חיובי לרצפטורים להורמונים, לפני השימוש בכימותרפיה ציטוטוקסית למחלה עמידה לטיפול.
עוד בעניין דומה
פולבסטרנט הינו אנטגוניסט לרצפטור לאסטרוגן המאושר לטיפול בנשים פוסטמנופאוזליות עם סרטן שד מתקדם חיובי לרצפטור לאסטרוגן ולאחר כישלון של טיפול אנטי-אסטרוגני קודם.
מניתוח הנתונים עלה, כי ישנו אפקט עקבי תלוי מינון של פולבסטרנט על ביו-מרקרים של הגידול
תחילה, אושר פולבסטרנט במינון חודשי של 250 מ"ג, ובהמשך הומלץ להעלות את המינון ל-500 מ"ג (500 מ"ג לחודש פלוס 500 מ"ג ביום ה-14 של החודש הראשון), לאחר הדגמה של יתרון בזמן עד להתקדמות המחלה לעומת פולבסטרנט במינון 250 מ"ג.
במאמר זה, סקרו המחברים את האפקט תלוי המינון של פולבסטרנט, הן מאנליזה רטרוספקטיבית משולבת שהדגימה ירידה תלוית מינון בביו-מרקרים של הגידול לפני ניתוח (3 מחקרים קודמים: מחקר 18, מחקר ה-NEWEST, ומחקר 57) והן מסקירה של מחקרים קליניים על סרטן שד מתקדם בנשים פוסטמנופאוזליות.
מניתוח הנתונים עלה, כי ישנו אפקט עקבי תלוי מינון של פולבסטרנט על ביו-מרקרים של הגידול – עלייה במינון פולבסטרנט גורמת לירידה גדולה יותר ברצפטורים לאסטרוגן ופרוגסטרון וירידה ב-Ki67 אינדקס. האפקט הביולוגי תלוי המינון תואם את היעילות תלוית המינון שנצפתה בטיפול בסרטן שד מתקדם לאחר כישלון בטיפול אנטי-אסטרוגני קודם.
למרות שנותר לקבוע טענה זו על בסיס מחקר פאזה III, מחקרי השוואה עם הצלבה (cross-trial) מצביעים על קשר של אפקט תלוי מינון לפולבסטרנט כטיפול בקו ראשון לסרטן שד מתקדם.
לסיכום, נתונים ביולוגים וקליניים מדגימים קשר חזק בין המינון של פולבסטרנט לאפקט שלו, התומך בעליונות היעילות שהודגמה בטיפול בפולבסטרנט במינון 500 מ"ג לעומת 250 מ"ג.