BMI גבוה במחצית החיים נמצא כקשור בסיכון מוגבר לדמנציה ולירידה קוגניטיבית מהירה יותר. עם זאת, בשלבים מאוחרים יותר של החיים, BMI גבוה נמצא כקשור הן בסיכון מוגבר והן בסיכון מופחת לדמנציה. מטרת מחקר זה הייתה לבחון מאפיינים מוחיים של שינוי BMI המושפע מגיל.

החוקרים מדדו הידקקות קורטקס אורכית בכלל המוח באמצעות סריקות MRI מ-910 אנשים בגילאי 44-66 שנים. המשתתפים נבחרו ממחקר אוכלוסייה גדול (PATH). לאחר אי הכללה ונשירת משתתפים, האנליזה הסופית של המחקר התבססה על 792 אנשים (370 בגילאי 60-66 ו-399 בגילאי 44-49). מודל אפקטים מעורבים בוצע על מנת לבחון את הקשר בין הידקקות קורטיקלית ו-BMI בסיס ולחשב את אחוז השינוי ב-BMI.

החוקרים מצאו כי BMI גבוה יותר נמצא כקשור בהידקקות קורטיקלית גבוהה יותר בסינגולייט האחורי במחצית החיים (0.014 מ"מ/ק"ג/מטר רבוע, רווח בר סמך 95%= 0.005-0.023; p<0.05 מתוקנן ל-FDR). בגיל מבוגר יותר, BMI גבוה יותר נמצא כקשור עם עובי קורטקס מופחת, בעיקר בקורטקס הסופרה-מרג'ינלי הימני (0.010 מ"מ/ק"ג/מטר רבוע, רווח בר סמך 95%= 0.005-0.016; p<0.05 מתוקנן ל-FDR) ובאזורים הפרונטליים.

בגיל המבוגר, ירידת BMI גם היא נמצאה כקשורה עם הידקקות קורטקס גוברת ובכלל זה בקורטקס הפרונטלי האמצעי הקאודלי הימני (0.014 מ"מ/ק"ג/מטר רבוע, רווח בר סמך 95%= 0.005-0.023; p<0.05 מתוקנן ל-FDR).

מסקנת החוקרים היא שהדפוס של הידקקות הקורקטס בהקשר עליית BMI באמצע ואחרית החיים תואם לסיכון הידוע לדמנציה כתוצאה מהשמנת יתר. הידקקות קורטיקלית מוגברת בהקשר ל-BMI פוחת באחרית החיים יכולה להסביר את "פרדוקס השמנת היתר", בו BMI גבוה במחצית החיים הינו גורם סיכון לדמנציה בעוד ש-BMI גבוה באחרית החיים לעיתים יכול להגן מפני דמנציה.

מקור:

Shaw, M.E. et al.  (2017) International Journal of Obesity. Online