מטופלי הוספיס, כאשר הם מתקרבים לסוף חייהם, אינם יכולים או אינם רוצים לדווח על עצמת התסמינים שלהם ולהסתמך על הערכתם של הצוות הסיעודי. במחקר חדש, שנערך ב-Utrecht University Medical Center שבהולנד, ביקשו החוקרים להעריך את רמת ההתאמה בין הערכות המטופלים והצוות הסיעודי בנוגע לעוצמת התסמינים, והם שיערו שהתאמה זאת משתפרת עם הזמן.

במחקר פרוספקטיבי ארוך-טווח שנערך בין ינואר 2012 לינואר 2015, אספו החוקרים צמדים של דיווחיהם של מטופלים ושל הצוות הסיעודי בשלושת השבועות הראשונים של האשפוז במרכז הוספיס. התוצאים העיקריים נקבעו כעוצמת התסמינים ו-well-being כללי, שנמדד באמצעות ה-Utrecht Symptom Diaryי(USD) וה-USD-Professional. התאמה מוחלטת נקבעה כאחוז הצמדים ללא הבדל בציונים בין ה-USD  וה-USD-Professional בכל שבוע מתחילת האשפוז. בכדי להעריך הסכמה מעבר למצב של הסכמה מקרית, החוקרים השתמשו ב-squared weighted Kappa עבור עוצמת התסמינים וה-one-way agreement intraclass correlation coefficient עבור well-being .

התסמינים השכיחים, שהם עייפות, יובש בפה וחוסר תיאבון, היו גם עם ציוני העוצמה הגבוהים ביותר בהערכתם של המטופלים והצוות הסיעודי. בקרב הצוות הסיעודי, תת-הערכה של עצמת התסמינים הייתה שכיחה יותר מאשר הערכת-יתר של עוצמת התסמינים. ההתאמה המוחלטת הייתה בינונית עד טובה (35%-69%). הסכמה מעבר למצב של הסכמה מקרית הייתה נמוכה עד בינונית (0.146-0.539) וה-intraclass correlation עבור well-being הייתה נמוכה (0.25-0.28). התאמה מוחלטת והסכמה מעבר למצב של הסכמה מקרית לא השתפרו עם הזמן.

לאור הממצאים, החוקרים מסכמים שההתאמה בין הערכת שכיחות תסמינים בין המטופלים לצוות הסיעודי היא טובה, והמטופלים והצוות הסיעודי מדווחים על אותם תסמינים בדיוק כשכיחים ביותר ושכיחים פחות, בנוסף לעצמת התסמינים. אולם, יש נטייה של הצוות הסיעודי להעריך בחסר את עצמת התסמינים. ההתאמה בין דיווחי המטופלים לבין דיווחיהם של הצוות הסיעודי בנוגע לעצמת התסמינים אינה טובה, ולא השתפרה במשך הזמן.

מקור:

de Graaf, Everlien et al. "Symptom Intensity Of Hospice Patients: A Longitudinal Analysis Of Concordance Between Patients' And Nurses' Outcomes." Journal of Pain and Symptom Management 55.2 (2018): 272-281. Web.