דעות

המחיר הכבד של גסיסת הרפואה הפנימית

ההידרדרות במעמד הרפואה הפנימית הוא תוצאה מורכבת של תהליכים חברתיים-כלכליים בחברה הישראלית יחד עם מדיניות ממשלתית מכוונת כלפי מערכת הבריאות

מיטת בית חולים ומכשירים (צילום: אילסוטרציה)
מיטת בית חולים ומכשירים (צילום: אילסוטרציה)

מאז הקמת מדינת ישראל ועד שנות השמונים המאוחרות של המאה הקודמת, הרפואה הפנימית היתה הציר המרכזי סביבו סבבה רפואת בתי החולים ובמידה רבה, הרפואה האקדמית כולה. הפנימית היתה "מלכת הרפואה", המקצוע הקשה והמאתגר ביותר מבין המקצועות הרפואיים, המחייב עדכון מתמיד, ידע רחב מאוד ויכולת אינטגרציה בין  מקורות מידע מגוונים.

הפנימאים היו מקבלי ההחלטות ביחס לחולים המורכבים ביותר. הם נעזרו במומחים במקצועות העל אך הם היו ה-Case managers המובהקים. האתגר המקצועי והאינטלקטואלי משך לרפואה הפנימית את הסטודנטים הטובים ביותר. בחלק גדול מהמחלקות הפנימיות רופאים צעירים המתינו חודשים רבים עד שהתפנה מקום להתמחות. למכרזים לניהול מחלקות פנימיות ניגשו מועמדים רבים.

מאז זרמו מים רבים אפילו בנהר הירדן המתייבש וגרפו איתם את תהילתה ואת מרכזיותה של הרפואה הפנימית. הרפואה בישראל משלמת מחיר כבד כתוצאה מהשינוי, הן במונחים של טובת המטופלים והן במונחים כלכליים. תהליך ההידרדרות במעמדה של הרפואה הפנימית הוא תוצאה מורכבת של תהליכים חברתיים-כלכליים בחברה הישראלית יחד עם מדיניות ממשלתית מכוונת כלפי מערכת הבריאות.

באשפוז ממוצע של 4.2 יום, אין סיכוי לפתור בעיות של מטופלים. הרפואה הפנימית כיום היא רפואת משבר. מטפלים בקטסטרופה, מייצבים במעט ומשחררים. הרפואה הפכה לשגרתית, לא מאתגרת

ב-1988 אוכלוסיית ישראל מנתה 4.442 מיליון תושבים. בבתי החולים הכלליים היו אז 5,034 מיטות שהוגדרו כפנימיות (המונח הזה כולל מחלקות פנימיות, גריאטריה חריפה ומיטות בתת המקצועות הפנימיים). בינואר 2018, אוכלוסיית ישראל מונה 8.809 מיליון תושבים, מספר כפול לעומת 1988. מספר המיטות הפנימיות בבתי החולים הוא 5,970. הכפלת האוכלוסיה והזדקנותה (במהלך שלושים השנה האחרונות נוספו חמש שנים לתוחלת החיים) לווו בהגדלה של פחות מ-20% במספר המיטות. מספר הרופאים  במקצועות הפנימיים גדל רק ב-30%. מספרים אלה לבדם, די בהם כדי להסביר חלק ניכר מהמשבר של הרפואה הפנימית.

העומס המוטל כיום על המחלקות הפנימיות הוא כה גדול עד שהרפואה שבהן הפכה לבסיסית בלבד, העוסקת בבעיות החיוניות ביותר. לא נותר זמן ולא נותרו אמצעים כדי להעמיק בבירור הבעיות ואף לא כדי לעקוב אחרי התוצאות של ההחלטות הטיפוליות.

בזמן אשפוז ממוצע של 4.2 יום, אין סיכוי לפתור בעיות של מטופלים. הרפואה הפנימית כיום היא רפואת משבר. מטפלים בקטסטרופה, מייצבים במעט ומשחררים. הרפואה הפכה לשגרתית, לא מאתגרת. מרכז ההתמודדות איננו עם  הבעיות המורכבות של המטופלים אלא עם הצורך להיות יעיל מאוד, שיטת הסרט הנע, קבל ושחרר.

המחלקות הפנימיות הן העמוסות והקשות ביותר בכל בית חולים. התפוסה בהן היא הגבוהה ביותר ומידת השחיקה של הצוות היא הגדולה ביותר. עומס העבודה והשחיקה של הרופאים במחלקות הפנימיות מוצא ביטוי גם בצמצום הידע המקצועי. הפנימאים מתמקדים בחולים הכרוניים המורכבים ובבעיות השכיחות ביותר. בעבר, הם היו בני שיח שווים למומחים שהיו בעיקר יועצים. היום המומחים הם מקבלי ההחלטות.

ההתמחות ברפואה פנימית היא כיום בעיקר "עונת מעבר" לקראת התמחות-על באחד המקצועות הפנימיים שבהם העומס קטן יותר והסיכוי לקידום גדול יותר

התמוססות האתגר האינטלקטואלי ועומס העבודה מרתיעים בוגרי רפואה מלפנות למקצוע זה. ההתמחות ברפואה פנימית היא כיום בעיקר "עונת מעבר" לקראת התמחות-על באחד המקצועות הפנימיים שבהם העומס קטן יותר, והסיכוי לקידום גדול יותר. כיום, קשה יותר ויותר למצוא רופאים שיסכימו להישאר כבכירים במחלקות הפנימיות, קשה למצוא רופאים שיסכימו לנהל מחלקות פנימיות.

בעשורים האחרונים החברה הישראלית כולה שינתה את פניה לכיוון של מות האידאליזם והשתלטות החומרנות. אם בעבר הלא רחוק בחירת מקצוע ברפואה נעשתה בהנחיית שיקולים של עניין, אתגר אינטלקטואלי וסיכויי התקדמות, כיום המניע העיקרי הוא סיכויי ההשתכרות. מקצועות שבהם אפשרי מעבר מהיר לפרקטיקה פרטית הם מוקדי המשיכה העיקריים.

למחלקות לכירורגיה פלסטית, עיניים, א.א.ג, דרמטולוגיה וגינקולוגיה מתמחים מחכים בתור, מוכנים להתחיל התמחות אף ללא משכורת בתקווה לזכות בתקן לאחר תקופה. למחלקות הפנימיות אין תורים כיוון שלפנימאים אין סיכוי רב לפתח פרקטיקה פרטית והם נותרים תלויים במשכורת הציבורית.

ברפואה הקהילתית, המומחים ברפואה פנימית מתפקדים כרופאי משפחה. המוסד של הפנימאי המייעץ, זה שרופאי משפחה הפנו אליו מטופלים, נעלם. רופא המשפחה מפנה ישירות למומחי העל. רופאים במקצועות הכירורגיים והמומחים במקצועות העל של הפנימית נהנים מיוקרה של מומחים ומההכנסות של הרפואה הפרטית המקבלת רוח גבית מהכלכלה של הביטוחים המשלימים של קופות החולים. לעומתם, מנהלי מחלקות פנימיות, הזקוקים להכנסה נוספת, עובדים כרופאי משפחה בקופות החולים.

תהליך התפרקות הרפואה הפנימית מנכסיה התרחש בארה"ב, כמו בישראל, אך דילג על רוב ארצות אירופה, שם הרפואה הפנימית תופסת מקום מרכזי ברפואה. ההבדל העיקרי  במבנה הרפואה הוא כי אצלנו, כמו בארה"ב, תת המקצועות של הרפואה הפנימית נטשו אותה והפכו למחלקות עצמאיות המתחרות עם הפנימית, בעוד שבאירופה המומחים במקצועות העל נותרו בתוך המחלקות שהרפואה בהן השתכללה ונותרה מעניינת ומאתגרת. התפוסה הנמוכה יותר וזמן השהייה הארוך יותר במחלקות הפנימיות באירופה מאפשר אבחון וטיפול  יסודי ונכון יותר.

האם תהליך ההצטמקות של הרפואה הפנימית בישראל הוא בלתי הפיך? במבנה הנוכחי של הרפואה הישראלית, התשובה היא חיובית. רפואת המומחים השולטת בכיפה אצלנו היא יקרה מאוד. המגבלות של תקציב הרפואה הציבורית גורמות למשקי הבית להוציא יותר ויותר כסף על בדיקות ופעולות ברפואה הפרטית. המדיניות הממשלתית היא שלא להגדיל את ההוצאה הלאומית לבריאות. לכן, הזמינות של הרפואה הולכת ויורדת. על אף העלייה בידע ושכלול שיטות האבחון והטיפול, השירות הרפואי לאזרח מן השורה אינו משתפר.

יש דרכים להתמודד עם הבעיות שנוצרו עקב המבנה הנוכחי של הרפואה אצלנו. האם יש כיום מי שיכול להרים את הכפפה הגדולה הזאת? ספק רב.

נושאים קשורים:  רפואה פנימית,  דעות,  חדשות,  מחלקות פנימיות,  רפואת מומחים
תגובות
 
05.04.2018, 18:06

כמה נכון כמה עצוב

06.04.2018, 15:25

פרופ' רביד כדרכו- אנליטי, חד ומדויק (זכיתי להיבחן על ידו בבחינות הגמר ברפואה פנימית 1984).
למרבה הצער הרפואה הישראלית כבר חצתה את הקווים ואיינה את עצמה לכיוון "ליברלי חזירי". כסף יעוור עיני צדיקים והמקצועות הפנימיים הם הנפגעים העיקריים מהסחף- הן בבתי החולים הציבוריים והן בקהילה. מזמן כבר לא מנהלים בישראל רפואת חמלה הוליסטית ומזמן כבר אין Case management.
הפתרון שהציעה ועדת אמוראי לרפורמה ברפואה הציבורית (2002) היה "מבנה חטיבתי" בבתי החולים הציבוריים. על פי המודל הזה מוקמת חטיבה פנימית עצמאית Department of Medicine שמאגדת את כל המקצועות הפנימיים (כולל מקצועות-על) תחת הנהלה אחת. החטיבה מאפשרת ניוד של רופאים מעבר לגבולות המחלקה, העשרת ידע, מתן התמחות, הוראה ויוזמות כלכליות של מרכזי ידע ומצוינות.
אבל למי אכפת שמלכת הרפואה גוועת? ומי ירים את הכפפה שהטיל פרופ' רביד?

אנונימי/ת
06.04.2018, 21:46

ניסוח מדויק למה שכולנו חווים יום יום קריסת הרפואה הפנימית כחלק מקריסת הרפואה הציבורית כחלק מקריסת החברה הישראלית

אנונימי/ת
10.04.2018, 13:52

הצחקת אותי. איזה קריסה ואיזה נעליים. קריסת החברה? הבורסה גואה כולם מכוניות חדשות SUV נוסעים לחול כל חודש. הרפואה הפנימית בצרה לא מהיום אני זוכר לפני 25 שנה בהתמחות כבר אז לא היו רופאי בית לכולם הלכו לתת התמחות.

אנונימי/ת
08.04.2018, 05:49

פרופ רביד מציג תמונה אמיתית ומכאיבה על מצבה העגום של הרפואה הציבורית בכלל והפנימית בפרט, ומסביר את הגורמים: חומרנות שהשתלטה על כלל החברה ולא פסחה על עולם הרפואה, והזנחת תשתיות הרפואה הציבורית (מזה כ 4 עשורים) ע"י שלטון שדוגל בהפרטה, ובכלל זה הפרטת הרפואה.
פרופ רביד מציין שהפתרונות נמצאים בהישג יד, אך אין מי שירים את הכפפה.
בנקודה זו אני מבקש לחדד: יש לנו, הרופאים, חלק בתמונה זו, ולהר"י יכולה להיות תרומה משמעותית לפתרון: הגבלת החמדנות, ע"י תמיכה בהפרדה מוחלטת בין הרפואה הציבורית לפרטית, תוך שמירה על הישגי המאבק לשיפור תנאי הרופאים במערכת הציבורית מחד, והגבלת האפשרות להשתכרות שערוריתית ע"י רפואה פרטית ש"רוכבת" על הציבורית בצורות שונות (שר"פ - כמובן, אך לא רק. כל צורה של ערוב רפואה פרטית בציבורית גורם בסופו של דבר לתופעה זו).
בשלוש מילים: החזרת השפיות חמערכת.
מהלך זה, בשילוב מאבק ציבורי בהזנחת הרפואה הציבורית, בהובלת הר"י, בהתמדה ובעקביות, עשויים להחזיר עטרה ליושנה.

08.04.2018, 22:28

פרופ. רביד צודק בהחלט, אבל הזמנים משתנים, טכנולוגיות משתנות, תנאים חברתיים וכלכליים משתנים, ובעולם המשתנה כל מי שלא יכול להתאים לתנאים החדשים מאבד זכות קיום.
במשבר הנוכחי לא פחות אשמים אירגונים מקצועיים בארצות הברית ובישראל. בעיקר אירגון של רופואה פנימית.
לפי דעתי כדי להציל את המקצוע צריך גישה חדשה ולא שיגרתית להתמחות ברפואה פנימית.
1. חייבים לבטל צורך למקצוע ראשי להתמחויות על, מי שבוכר התמחות על לא חייב להיות פנימאי מומחה, לייצר טכנאים שמבבצעים פעולות רפואיות כגון צינתורים, קוצבים, אנדוסקופיות, וכו.. ולייצר הרבה אך ללא יכולת להשפיע על החלטות רפואיות . רוב הרופאים שעוסקים ברפואה פרוצדורלית מזמן לא רופאים פנימאים לפי הסטנדרטים המקצועיים, השקעה ב"מקצוע ראשי" היה זמן מבוזבז גם לרופא, גם לחברה לא נכון גם מבחינה כלכלית.
2. לרופאים הפנימאים לתת אפשרות לבצע פעולות שכיחות לחולים מאושפזים, כגון גסטרוסקופיה, סיגמוידוסקופיה, ביופסיות מוח עצם, אולטרסאונד אבחנתי וכו, ולתגמל על זה.
3. לשנות את הסילאבוס של התמחות ברפואה פנימית בהתאם (למשל, רוטציות שנה בריאות שנה בגסטרו, חצי שנה בטיפול נמרץ והרדמה וקרדיולוגיה- כמו בספרד).

אם האיגוד של רפואה פנימית לא יצליח להתחיל רפורמות רציניות בהתמחות,
אז איני רואה זכות קיום למיקצע נפרד "רפואה פנימית".
חלק גדול מהרופאים הצעירים כבר רואים שהתמחות ברפואה פנימית לא נותנת כלים להתמודד עם האתגרים המודרניים.
פרופ. אלי מגן
מנהל מחלקה פנימית ג, בית החולים ברזילי

אנונימי/ת
09.04.2018, 22:02

פרופ רביד מתאר מציאות קיימת, הרפואה הפנימית במתכונתה הקודמת אבדה מן העולם. אבד הרופא הפנימאי היודע ומכיר ובמקומו קם רופא האין ברירה הקורס תחת נטל המאושפזים לפרקי זמן קצרים. אין הוא צריך יותר לדעת הרבה על הרבה אלא להתמודד כאן ועכשיו ולשגר את החולה במהירות האפשרית לביתו או לעולמו... הקצר בין השניים.. העלמות הרופא הפנימאי מלך/ת הרפואה ניכר גם באקדמיה ובתחרות או אי התחרות על עמדת מנהל המחלקה הפנימית.. כמה מתמודדים באמת על משרת הניהול? אולם מי שחושב שלעולם חוסן במקצועות הנדרשים להיום לדעתי טועה ...הדור ובצדק של היום אינו מוכן לעבוד ללא תמורה ראוייה ובתנאים לא תנאים.. המידה ולא יכול שינוי קיצוני המדבר יתקיים הכל עולם הרפואה... והטובים כבר לא יעמדו בתור להרשם לבתי הספר לרפואה.. אלא ינדדו יוצר ויותר לעולם הנוכחי ההיטק ודומיו...

09.04.2018, 22:47

כל דיסציפלינה טיפולית ורפואית שתתחבר ל'כוחות השוק', הפארמה והטכנולוגיות על חשבון המיקוד בטובת המטופל תאבד במוקדם או במאוחר את כוחה הנובע מאמון הציבור. זה קרה במידה רבה ברפואה האשפוזית ומתחיל להיות ניכר גם ברפואת הקהילה. וכיוון שכוחות השוק לעולם לא ייעלמו, חייבים תמיד להציב מולם רגולטורים מיקצועיים חזקים שיקפידו על שקיפות, אמינות בדיווח, מדידת ותגמול תוצאים שחשובים למטופלים עצמם (לא לפי ערכי מעבדה ולא רק לפי מספר פעולות או נפשות), טוהר מידות עם הפרדת ציבורי ופרטי הרמטית (ורצוי גם: מחקר במימון ציבורי).

09.04.2018, 23:00

משבר דומה עובר על רפואת המשפחה, שהיא קצה הקרחון של 5000 רופאי הקהילה, המספקים כ8 מיליון שעות רופא ל8.7 מיליון מטופלים. ממוצע מספר הביקורים לשנה הוא תלוי גיל, אך לאחר תיקנון לפי מפתח הקפיטציה של ביטוח לאומי נשארים עם 58 דקות רופא לנפש מתוקננת לשנה ברוטו ( לא כולל טלפונים שענית להם במהלך הביקור). 58 דקות אלו מתחלקות על כ5-15 ביקורים לשנה, תלוי בגיל. בסה לקשישים יש פחות מ40 דקות זמן רופא לשנה ברוטו. לצעירים מגיל 45 יש למעלה מ80 דקות לשנה לנפש. פער מדהים שמסביר גם למה המערכת קורסת כי רופא המשפחה אינו מסוגל בסד כזה לטפל בחולה המורכב ( אף שתיאורטית יש לו את הידע) . לא מתבצעים כמעט ביקורי בית. השורה התחתונה- לקשישים שבינינו לא יהיה מי שיטפל בכם כראוי לא בקהילה וגם לא בבית החולים. לא סופרים את החולים האמיתיים ולא את הקשישים ממטר. הכל זה " סימון v" . וכסתחים. הפתרון הוא יצירת התמחות חדשה בקהילה שתסנתז את הקלינאות המשובחת בין הפנימאים רופאי המשפחה ורפואת הצעירים. מצד שני לפתח את מקצוע הhospitalist שמתפתח בגדול בארהב, שם ניתק הקשר ארוך השנים שבין רופא המשפחה לבית החולים הקהילתי.

אנונימי/ת
10.04.2018, 04:05

המאמר כתוב היטב ומתאר תופעה מורגשת וקיימת, אם זאת יש לציין כי קיימים מס׳ גורמים נוספים במשוואה: (1) עם הזדקנות האוכלוסיה והארכת תוחלת החיים ע״י הרפואה המודרנית, אחוז המטופלים שמגיעים למחלקות הפנימיות שהינם סיעודיים ודמנטיים הפך להיות חלק ארי מהמחלקות. ההתנהלות מול אותם מטופלים גוזרת כמעט בהכרח צורת עבודה של פתרון קטסטרופות ושחיקה של הצוות. (2) אם בעבר הפנימית משכה אליה את מיטב הרופאים ובוגרי ביה״ס לרפואה זה היה בין היתר מכיוון שהאתגר האינטלקטואלי שהיא סיפקה אז היה משמעותי יותר. היום, עם הזמינות של מאגרים אלקטרוניים מחד ועם קצב הגדילה האקספוננציאלי של המידע מאידך, האתגר כלשעצמו בשינון ואגירה של מידע רפואי יורד מקרנו. הערך של מחלקות שדוחפות את קו-החזית של הידע הרפואי קדימה (קרי דרך מחקר) ושל מחלקות שמציעות התערבויות משמעותיות עבור המטופלים עלה - וזה קיים גם מחוץ לפנימיות, ואולי אף יותר. (3) לגבי השיקולים בבחירת מקצוע התמחות היום - עדיין 99% מהסטודנטים בוחרים התמחות לפי עניין (לפחות לפי הסקר האחרון שאני מכיר). שיקולי ההשתכרות משמעותיים אמנם, במיוחד אצל הסטודנטים הגברים, אך הם רחוקים מלהיות חזות הכל.

10.04.2018, 08:18

אולי במקום לבכות על הזזת הגבינה כדאי להפנים שינויים גלובאלים כגון העברת המשקל מבית החולים(חרום) לקהילה וטיפולי היום/בית וחיזוק ועליית רפואת המשפחה כפותרת בעיות כרוניות במודל ביופסיכוסוציאלי. הפנימית הויקטוריאנית שפרופ. רביד מדבר עליה חולפת מהעולם(מפנה לראיון עם דר. מוזס בדה מרקר).

10.04.2018, 12:49

מאמרו של פרופ׳ רביד שייך לסוגת ההספדים על הרפואה הפנימית, שמופיעים בערך אחת לעשור, מצוות חכמים מלומדה.
״מלכת הרפואה״ נכנעה ללא קרב, אף אחד לא פגע ברפואה הפנימית כמו מי שהנהיגו אותה במשך השנים. בעיניי, שקיעת הרפואה הפנימית החלה מיום שהחליט מי שהחליט, שפנימאי אינו מוסמך לרשום אנטיביוטיקה ע״פ שיקול דעתו, ללא אישור של ״זיהומולוג״ (פנימאים מתוחכמים ידעו לאיזה זוהומולוג להתקשר כדי לקבל את האנטיביוטיקה המסויימת אותה חשבו לנכון לרשום). במקביל ובהמשך, ויתרו הפנימאים על ביצוע פעולות, שהיו חלק מהמיומנות שנדרשו לצורך המומחיות: סיגמואידוסקופיה, ניקור כבד, ואפילו בדיקת לשד עצם (היו מי שעשו יותר). ממש בסוף ויתרו גם על חופש החשיבה הקלינית החוקרת והאצילו את סמכויות האיבחון למכוני הדימות ולמעבדות, באמצעות מטר של בדיקות, שרבות מהן חסרות משמעות (אם לא גרוע מכך). ״גיל המעבר״ היה בעשור שבין סוף שנות ה- 70 ועד לסוף שנות ה- 80, וכשהסתיים המהפך ה״מלכה״ הפכה ל״משרתת״. מאז, הפלא ופלא, לא קרה כלום, כי לא נעשה כלום (מלבד הנהי המסורתי מדי עשור),.

נ.ב.- מישהו קרא לאחרונה סיכומי אישפוז ממחלקות פנימיות?

אנונימי/ת
10.04.2018, 14:01

מכתבי השחרור מפנימית היום הם גיבוב של העתק הדבק וכל פרט חוזר לפחות שלוש פעמים במכתב. כולל תשובות צילומים וכדומה.
אני כרופא משפחה קורא רק את סיבת הפניה וישר עובר לסיכום... בחלק גדול גם אין סיכום לוגי יסביר. עצוב.

10.04.2018, 12:49

מאמרו של פרופ׳ רביד שייך לסוגת ההספדים על הרפואה הפנימית, שמופיעים בערך אחת לעשור, מצוות חכמים מלומדה.
״מלכת הרפואה״ נכנעה ללא קרב, אף אחד לא פגע ברפואה הפנימית כמו מי שהנהיגו אותה במשך השנים. בעיניי, שקיעת הרפואה הפנימית החלה מיום שהחליט מי שהחליט, שפנימאי אינו מוסמך לרשום אנטיביוטיקה ע״פ שיקול דעתו, ללא אישור של ״זיהומולוג״ (פנימאים מתוחכמים ידעו לאיזה זוהומולוג להתקשר כדי לקבל את האנטיביוטיקה המסויימת אותה חשבו לנכון לרשום). במקביל ובהמשך, ויתרו הפנימאים על ביצוע פעולות, שהיו חלק מהמיומנות שנדרשו לצורך המומחיות: סיגמואידוסקופיה, ניקור כבד, ואפילו בדיקת לשד עצם (היו מי שעשו יותר). ממש בסוף ויתרו גם על חופש החשיבה הקלינית החוקרת והאצילו את סמכויות האיבחון למכוני הדימות ולמעבדות, באמצעות מטר של בדיקות, שרבות מהן חסרות משמעות (אם לא גרוע מכך). ״גיל המעבר״ היה בעשור שבין סוף שנות ה- 70 ועד לסוף שנות ה- 80, וכשהסתיים המהפך ה״מלכה״ הפכה ל״משרתת״. מאז, הפלא ופלא, לא קרה כלום, כי לא נעשה כלום (מלבד הנהי המסורתי מדי עשור),.

נ.ב.- מישהו קרא לאחרונה סיכומי אישפוז ממחלקות פנימיות?

10.04.2018, 12:49

מאמרו של פרופ׳ רביד שייך לסוגת ההספדים על הרפואה הפנימית, שמופיעים בערך אחת לעשור, מצוות חכמים מלומדה.
״מלכת הרפואה״ נכנעה ללא קרב, אף אחד לא פגע ברפואה הפנימית כמו מי שהנהיגו אותה במשך השנים. בעיניי, שקיעת הרפואה הפנימית החלה מיום שהחליט מי שהחליט, שפנימאי אינו מוסמך לרשום אנטיביוטיקה ע״פ שיקול דעתו, ללא אישור של ״זיהומולוג״ (פנימאים מתוחכמים ידעו לאיזה זוהומולוג להתקשר כדי לקבל את האנטיביוטיקה המסויימת אותה חשבו לנכון לרשום). במקביל ובהמשך, ויתרו הפנימאים על ביצוע פעולות, שהיו חלק מהמיומנות שנדרשו לצורך המומחיות: סיגמואידוסקופיה, ניקור כבד, ואפילו בדיקת לשד עצם (היו מי שעשו יותר). ממש בסוף ויתרו גם על חופש החשיבה הקלינית החוקרת והאצילו את סמכויות האיבחון למכוני הדימות ולמעבדות, באמצעות מטר של בדיקות, שרבות מהן חסרות משמעות (אם לא גרוע מכך). ״גיל המעבר״ היה בעשור שבין סוף שנות ה- 70 ועד לסוף שנות ה- 80, וכשהסתיים המהפך ה״מלכה״ הפכה ל״משרתת״. מאז, הפלא ופלא, לא קרה כלום, כי לא נעשה כלום (מלבד הנהי המסורתי מדי עשור),.

נ.ב.- מישהו קרא לאחרונה סיכומי אישפוז ממחלקות פנימיות?

אנונימי/ת
10.04.2018, 13:16

הכל נכון, ברצוני להזכיר בנוסף, שאנחנו, הפנימאים, היינו אחראים על הטיפול לפני ואחרי ניתוחים. התחום הפריאופרטיבי היום אך ורק באחראיות המרדימים.

10.04.2018, 15:55

אני סבור שאתה טועה בניתוח שלך.
הרפואה של היום אינה הרפואה של שנות ה 80 וה 90 של המאה הקודמת. ועל הרפוה הפנימית ובתי החולים להתאים את עצמם לשינוי ולהתקדמות הטכנולוגית.
היום ניתן לטפל ולנהל מקרים רפואיים רבים אמבולטורית בעוד שבעבר הדברים נעשו באישפוזים.
היום מרבית המאושפזים הם חולים אקוטיים שזקוקים לאשפוז בטיפול נמרץ וחולים כרוניים וזקנים שזקוקים לאשפוז גריאטרי. השאר צריכים להיות מטופלים דרל הקופה.

אנונימי/ת
12.04.2018, 21:20

פרופ' רביד היקר
אדרבה במה שאתה רואה חיסרון, אני רואה יתרון, עצם מיעוט המתמחים בהתמחויות על מעיד על שדרוג המערכת הרפואית, או מחמת ריבוי הרופאים או מחמת הצטברות יותר ידע בתתי תחומים, ביכולתנו להתמקד יותר בנישות שבעבר לא הגענו אליהם.
לדעתי יש לאפשר למתמחים להתפרס ליותר תחומים מחד ומאידך לאפשר להם להתמחות בתתי תחומים תוכ"ד התמחות פנימית.