אובדן שיניים קושר בעבר בספרות המקצועית בהידרדרות קוגניטיבית. עם זאת, הקשר שלו עם שינויים במבנה המוח בבני אדם אינו ברור. במחקר זה, משתתפים ללא דמנציה (n=2,715) בגיל 60 ומעלה ביצעו מעקב למשך עד 9 שנים. תת קבוצה של 394 משתתפים ביצעה MRI בנקודת הבסיס.
עוד בעניין דומה
מידע על אובדן שיניים נאסף במצב הבסיס ומצב קוגניטיבי הוערך באמצעות Mini-Mental State Examination במצב הבסיס ובמהלך המעקב. המידע נותח באמצעות מודלים לינאריים להשפעות מעורבות ובאמצעות מודלי רגרסיה לינאריים.
במצב הבסיס, ל-404 (14.9%) משתתפים היה אובדן שיניים חלקי ול-206 (7.6%) היה אובדן שיניים מלא. אובדן שיניים קושר באופן מובהק עם הדרדרות מנטלית חדה יותר (β: -0.18, רווח בר-סמך 95%: 0.24- עד 0.11-) ונשאר מובהק גם לאחר תיקון או ריבוד מבלבלים אפשריים. באנליזות חתך (cross-sectional) אנשים עם אובדן שיניים חלקי או מוחלט התאפיינו בנפח מוח קטן יותר (β: -28.89, רווח בר-סמך 95%: בין 49.33- עד ל-8.45-) ונפח חומר אפור (β: -22.60, רווח בר-סמך 95%: 6.94- עד 38.26-).
על כן, הסיקו החוקרים שאובדן שיניים הוא גורם סיכון להזדקנות קוגניטיבית מואצת.
מקור: