מורכבות הטיפול מושפעת ממספר התרופות, המינונים וצורת המתן של התרופה אשר עשויים להשפיע על היענות המטופל לטיפול. מטופלים עם תחלואה מרובה צריכים לרוב משטר טיפול גמיש ומותאם אישית, אך שינויים בטיפול עשויים להגביר את המורכבות.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק שינויים במשטר הטיפול בקרב מטופלים קשישים עם תחלואה מרובה וריבוי תרופות במסגרת רפואת המשפחה.

החוקרים ביצעו ניתוח רטרוספקטיבי של מידע שנלקח ממחקר ה-PRIMUMי(PRIoritisation of MUltimedication in Multimorbidity) אשר בוצע ב-72 מרפאות של רפואת משפחה. החוקרים יצרו אלגוריתם שכלל את החומרים הפעילים (API - active pharmaceutical ingredients), עוצמה, מינון ושיטת מתן על מנת להעריך את השינויים במידע שדווח ע"י הרופא בשני אינטרוולים (נקודת ההתחלה עד שישה חודשים ושישה חודשים עד תשעה חודשים), לבצע ניתוח תיאורי ברמת המרשם והמטופל ולבדוק את ההשפעות של ההתערבות.

מתוך 502 מטופלים (חציון הגיל 72 שנים, 52% נשים), 464 השלימו את המחקר. החוקרים מצאו שינויים בקרב 98.6% מהמטופלים (השינויים הופיעו בסבירות גבוהה יותר ב-19% בקבוצת ההתערבות): שינויים ב-API במהלך האינטרוול הראשון והשני הופיעו בקרב 414 (82.5%) ו-338 (67.3%) מהמטופלים, שינויים במינונים ב-372 (74.1%) וב-296 (59.2%) ושינויים בעוצמת ה-API הופיעו ב-158 (31.5%) וב-138 (27.5%), בהתאמה. כמו כן, שינויים באופן המתן נצפו ב-79 (16%) מהמטופלים בשני האינטרוולים. התרופות בהן בוצעו הכי הרבה שינויים היו simvastatin, יmetformin ואספירין.

מסקנות המחקר הראו ששינוי המשטר התרופתי בקרב קשישים עם תחלואה מרובה היה תכוף. הסיבות העיקריות לשינויים הללו הם הפסקות של תרופות ושינויים במינונים, יחד עם הוספת תרופות וחזרה לתרופות שהופסקו. הממצאים הללו מעלים ספק בנוגע ליעילות של הערכות חתך של תרופות ותומכים בגישה של הערכה אורכית.

מקור: 

Von Buedingen, F. et al. (2018) BMC Family Practice 19,131.