הפרעת שימוש באופיואידים (OUD) היא דאגה משמעותית וגוברת לבריאות הציבור. מטופלי מדיקייר כמעט והכפילו את שכיחות OUD בהשוואה למטופלים בעלי ביטוח מסחרי. מחקר זה בא לבחון את מאפייני הרופא כדי לתאר את השונות בין הרופאים במתן מרשמים לבופרנורפין, המהווה את עמוד התווך של הטיפול התרופתי ב-OUD.
עוד בעניין דומה
תוך שימוש בנתונים מקבצי השימוש הציבורי של חלק D במדיקייר בין השנים 2013-2016 בכלל המדינות, החוקרים העריכו את דפוסי מתן מרשם בופרנורפין בהתמחויות רפואת משפחה, פנימית, פסיכיאטריה ורפואה כללית. החוקרים שילבו נתונים מקובץ הרופא באיגוד הרופאים האמריקאי בין השנים 2013-2016 במטרה להכין דגמים של מספר מאפיינים ברמת הרופא וברמת המקום כמנבאים לסטאטוס מתן מרשמי בופרנורפין.
רפואת משפחה ורפואה פנימית מהוות כמעט שני שלישים מהאוכלוסיה המקבלת בופרנורפין מחוץ לבית חולים לזכאי מדיקייר. עם זאת, לשתי ההתמחויות יש גם את השיעור הנמוך ביותר של מרשמי בופרנורפין פעילים בהשוואה לפסיכיאטרים ורופאים כלליים. מאפיינים נוספים הקשורים למתן בופרנורפין כוללים מין זכר, הכשרה אוסטאופתית, איזור צפון-מזרח ארה"ב, סטודנטים לתואר ראשון ברפואה, שנים רבות יותר בקליניקה ויחס גבוה יותר של מטופלים עם זכאות כפולה.
החוקרים הגיעו למסקנה כי התמחויות בטיפול הראשוני, כגון רפואת משפחה ורפואה פנימית, מהוות את הרוב המשמעותי של זכאי מדיקייר המקבלים מרשם לבופרנורפין בארה"ב. על מדיניויות עתידיות לשים לעצמן מטרה דמוגרפיות ספציפיות בכדי לאפשר גישה טובה יותר לחולים על ידי רופאים אשר נוטים פחות לרשום בופרנורפין כדי להגדיל את היכולת הכללית.
מקור:
Abraham, R. et al, (2020) JABFM DOI: 10.3122/jabfm.2020.01.190233