מעכבי dipeptidyl peptidase-4

שימוש בלירגלוטייד וסיכון לאירועים קרדיווסקולריים משמעותיים בתנאי עולם אמיתי

במחקר נבדק הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים משמעותיים בשימוש בלירגלוטייד בהשוואה לטיפול במעכבי dipeptidyl peptidase-4 בחולי סוכרת סוג 2

בדיקות מעקב ותרופות לחולי לב. אילוסטרציה

קיימות עדויות לפיהן לירגלוטייד, תרופה אגוניסטית לקולטני glucagon-like peptide-1, מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים משמעותיים בקרב חולים עם סוכרת סוג 2 החולים במחלה קרדיווסקולרית או נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלה כזאת.

במחקר זה, שפורסם ב-Lancet Diabetes and Endocrinology, הוערכה היעילות הקרדיווסקולרית של לירגלוטייד במסגרת הטיפול השגרתי בחולים.

החוקרים השתמשו בנתונים מינואר 2010 עד ינואר 2017 שנאספו מרשומות לאומיות בדנמרק ובשוודיה על מנת לבדוק את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים משמעותיים ביחס לשימוש בלירגלוטייד, בהשוואה למעכבי dipeptidyl peptidase-4, בחולי סוכרת סוג 2.

במחקר עוקבה זה נכללו משתתפים אשר טופלו עם לירגלוטיד או מעכבי dipeptidyl peptidase-4, אשר טופלו במקור והמשיכו להיות מטופלים במקביל עם מטפורמין. התוצא העיקרי היה אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים ( אוטם שריר הלב, שבץ, ומוות קרדיווסקולרי). תוצאים נוספים שנבחנו היו אי ספיקת לב, מוות מסיבה כלשהי וכן אירועים של איסכמיה לבבית, צנתור כלילי ומחלת עורקים פריפריים.

אוכלוסיית המחקר כללה 23,402 מטופלי לירגלוטייד ו-23,402 מטופלי מעכבי dipeptidyl peptidase-4. החוקרים עקבו אחרי המטופלים לאורך 3.3 שנים בממוצע (סטיית תקן 2).

אירוע לבבי משמעותי התרחש ב-1,132 מטופלי לירגלוטייד (שעור היארעות של 14 ל-1,000 שנות חיי אדם) וב-1,141 מטופלים עם מעכבי dipeptidyl peptidase-4 (שעור היארעות של 15.4 ל-1,000 שנות חיי אדם; סיכון יחסי 0.9, רווח בר סמך 95% 0.38-0.98). הסיכונים היחסיים שחושבו היו 0.81 (0.71-0.92) עבור מטופלים עם היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית משמעותית ו-0.96 (0.86-1.06) עבור מטופלים ללא היסטוריה כזאת.

בהשוואה לשימוש במעכבי dipeptidyl peptidase-4, שימוש בלירגלוטייד היה קשור לסיכון נמוך משמעותית למוות קרדיווסקולרי (סיכון יחסי 0.78, רווח בר-סמך 95% 0.68-0.91), ללא הבדלים משמעותיים עבור הסיכון לאוטם שריר הלב (0.94, 0.84-1.06) או שבץ (0.88, 0.77-1.01).

כמו כן, טיפול עם לירגלוטייד היה קשור לסיכון נמוך משמעותית למוות מסיבה כלשהי (סיכון יחסי 0.83, רווח בר סמך 95%: 0.77-0.90), אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים בנוגע לסיכון לאי ספיקה לבבית (0.90, 0.80-1.03) או ליתר התוצאים שנבחנו (0.95, 0.89-1.01).

החוקרים סיכמו כי במחקר עוקבה סקנדינבי גדול זה, שימוש בלירגלוטייד, בהשוואה לטיפול עם מעכבי dipeptidyl peptidase-4, היה קשור לסיכון נמוך באופן משמעותי לאירועים קרדיווסקולריים משמעותיים. נראה כי מטופלים עם היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית הפיקו את התועלת הגדולה ביותר מהטיפול עם לירגלוטייד. מידע זה תומך בכך שללירגלוטייד יעילות קרדיווסקולרית במסגרת הטיפול השגרתי בקהילה.

מקור: 

Henrik Svanström et. al (2020) Lancet Diabetes Endocrinol 2019; 7: 106–14

נושאים קשורים:  מעכבי dipeptidyl peptidase-4,  סוכרת סוג 2,  תחלואה קרדיווסקולרית,  מחקרים,  לירגלוטיד