ישנו צורך דחוף בטיפולים יותר יעילים שיתאימו למטופלים מבוגרים שאובחנו בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML - acute myeloid leukemia). החוקרים שיערו כי הוספת Lenalidomide לטיפול הכימותרפי האינטנסיבי המקובל עשויה לשפר את התוצאים של מטופלים אלה.
עוד בעניין דומה
לאחר שהחוקרים ביססו מינון בטוח של Lenalidomide עבור מבוגרים עם AML, המשתתפים חולקו באופן אקראי כחלק ממחקר אקראי שלב 2 (n=222) לקבוצות שקיבלו טיפול כימותרפי מקובל ("3+7") עם או בלי תוספת של Lenalidomide במינון 20 מ"ג/יום 1-21. כמו כן, במחזור הטיפול השני, המטופלים קיבלו Cytarabine במינון של 1000 מ"ג/מ2 פעמיים ביום בימים 1-6, עם או בלי Lenalidomide (במינון 20 מ"ג/יום 1-21).
תוצאות המחקר הראו כי שיעורי התגובה המלאה/ תגובה מלאה עם החלמה המטולוגית חלקית (CR/CRi - Complete response/ Complete response with incomplete hematologic recovery) היו דומים בין שתי זרועות הטיפול (69% בהשוואה ל-66%). בנוסף, נמצא כי ההישרדות ללא אירועים (EFS – event-free survival) לאחר 36 חודשים הייתה 19% בקבוצת הטיפול המקובל בהשוואה ל-21% בקבוצה שקיבלה גם Lenalidomide, וכי ההישרדות הכוללת (OS – overall survival) הייתה 35% בהשוואה ל-30%, בהתאמה.
החוקרים לא מצאו הבדלים מובהקים בין קבוצות הטיפול מבחינת התדירות והחומרה של תופעות לוואי. כמו כן, תופעות לוואי קרדיווסקולריות היו נדירות עם פיזור שווה בין שתי קבוצות הטיפול.
המסקנות של החוקרים בעקבות תוצאות המחקר היו כי הוספת Lenalidomide לטיפול האינדוקציה הכימותרפי המקובל לא הובילה לשיפור בתוצאים הטיפוליים של מבוגרים עם AML. המחקר רשום תחת מספר NTR2294 ב-NederlandsTrial Registerי(www.trialregister.nl).
מקור: