מצעים אריתמוגניים מרכזיים משרים הזדקנות מואצת של תאים, וזו תורמת להתפתחות של הפרעת קצב מסוג פרפור עליות (Atrial Fibrillation - AF). במחקר זה החוקרים ביקשו להבין את תהליך ההזדקנות המקושר להיווצרות AF, ואת ההיקף בו תהליך ההזדקנות מחמיר את ה-AF.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 26 נבדקים עם AF אשר אמורים לעבור ניתוח לב פתוח, ו-12 נבדקים עם קצב לב תקין- בתור קבוצת מקרי הביקורת. עוקבה נוספת כללה 120 נבדקים רצופים עם AF עיקש שלהם גם מחלה מסתמית. מיוציטים עלייתיים מסוג HL-1 קוצבו במהירות (Tachypaced - TP) על מנת ליצור מצב דמוי AF לצורך המחקר.
תוצאות המחקר הדגימו כי, בהשוואה לקצב סינוס, אוזניות של עליה שמאל (Left Atrial Appendages - LAA) שהתפתח בהם AF הציגו עליה בשטח בו התקיימה הזדקנות תאית עם עליה בביטוי של חלבוני p16,יp21,יp53. בנוסף נצפתה עליה ב-mRNA של p21 במטופלים עם AF חוזר, בהשוואה למטופלים ללא חזרתיות של AF. על פי ניתוח רב-משתני נמצא כי p21 מהווה מנבא עצמאי משמעותי לחזרתיות מוקדמת של AF (יחס סיכונים של 2.97, רווח בר-סמך של 95%, 1.65-5.34; p<0.001).
באופן מעניין נמצא כי השראת הזדקנות של מיוציטים מסוג HL-1 in vitro על ידי TP התלווה לעליה משמעותית בפנוטיפ הפרשה המקושרת להזדקנות תאית (senescence-associated secretory phenotype -SASP) וגרם לשינוי בביטוי של חלבונים המקושרים לרשת הסרקופלסמטית (Sarcoplasmic Reticulum - SR). דיכוי של p21 על ידי siRNA הפחית את רמת ההזדקנות התאית המושרה על ידי TR ואת העליה של IL-1β ו-IL-6, ושינה באופן חלקי את ביטוי החלבונים הקשורים ל-SR. יתרה מזאת, החוקרים הראו כי רמות של γH2AX, שהינו סמן לנזקי DNA, היה גבוה עבור מטופלים עם AF בהשוואה למטופלים ללא הפרעת קצב לב. כמו כן, נצפתה עליה של רמות γH2AX לאחר TP.
מסקנת החוקרים הייתה כי AF נמצא בבסיס של תהליך ההזדקנות של קרדיומיוציטים ותורמת לשינוי מבני פגום המתרחשת עם התקדמות המחלה. ייתכן וממצאים אלו יסייעו במציאת גישות טיפוליות חדשות למניעת הזדקנות הלב בחולים עם AF.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
