חדשות

גירוי מוחי עמוק וספציפי עשוי לסייע בשיפור תסמיני אלצהיימר

מחקר גרמני חדש הראה כי מיקום ספציפי של האלקטרודות בטיפול DBS השפיע לטובה על מצבם של חולי אלצהיימר | גירוי מוחי עמוק משמש כבר לטיפול בפרקינסון, אך טרם התקבל באופן נרחב כטיפול לאלצהיימר

גירוי מוחי עמוק. אילוסטרציה

מחקר הראה שגירוי מוחי עמוק (Deep Brain Stimulation - DBS) שיפר את מצבם של חלק מחולי האלצהיימר שהשתתפו בו, דבר שעשוי לסלול את הדרך לטיפולים עתידיים במחלה. המחקר בוצע על ידי חוקרים בגרמניה ופורסם לאחרונה ב-Nature Communications.

DBS הוא טיפול כירורגי למצבים נוירולוגיים כמו פרקינסון, אפילפסיה ודיסטוניה. מחקרים קודמים בחנו את יעילות הטיפול בהפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון עמיד לטיפול, OCD והתמכרות.

טיפול DBS הוא הליך שבו מניחים אלקטרודות על אזור מסוים במוח. האלקטרודות במוח מתחברות למקור אנרגיה דומה לקוצב לב שמושתל מתחת לעצם הבריח. האלקטרודות יוצרות פולסים חשמליים המפריעים לאותות חריגים שהמוח עשוי לקבל ואשר גורמים לתסמינים כמו רעידות או קשיי תנועה.

ה-DBS משבש את זרימת המידע השגוי במוח באתר הגירוי הספציפי. מנגנון הטיפול מובן בצורה הטובה ביותר במחלת פרקינסון, שם ניתן לראות חתימת רעש ברצועת תדרים מסוימת במעגל מסוים במוח, ורמת הרעש תואמת את חומרת התסמינים. על ידי "הקטנת" הרעש באמצעות DBS, חומרת התסמינים יורדת.

ההשראה למחקר החדש התקבלה בעקבות מחקר קנדי שבדק את השימוש ב-DBS לטיפול בהשמנת יתר. החוקרים גילו שטיפולי ה-DBS גרמו לפלאשבקים של זכרונות ילדות בחלק מהמשתתפים במחקר, והעלו השערה שגירוי באזור הפורניקס של המוח עשוי גם לסייע בטיפול באלצהיימר. הפורניקס מכיל את החומר הלבן של המוח. מחקר קודם מקשר בין ניוון עצבי של הפורניקס למחלת אלצהיימר.

במחקר הנוכחי נותחו נתונים של 46 חולים עם מחלת אלצהיימר קלה שעברו השתלת אלקטרודות באזור הפורינקס. ניתוח הנתונים הראה שרוב החולים לא חוו שיפור בתסמינים שלהם, אך חלק מהמשתתפים "הרוויחו במידה ניכרת" מהטיפול. אצל נבדקים אלה, מעגל מסוים במוח עבר גירוי והם הציגו שיפורים קוגניטיביים לאחר הטיפול.

אחת ממטרות המחקר הרטרוספקטיבי היתה לחקור את ההבדלים בין המשתתפים שבהם הטיפול עבד טוב לבין המשתתפים בהם הטיפול לא עבד. התברר שאצל המשתתפים שהיתה להם תגובה טובה לטיפול, האלקטרודות הונחו במיקום מסוים במוח.

לדברי החוקרים, הדבר מצביע על כך שטיפול DBS צריך לכוון למבנה מוחי ספציפי לכל מחלה. לדוגמה, אצל חולי פרקינסון, הגירוי מכוון לגרעין התת-תלמוסי, שאחראי על רעידות. במחלות אחרות, יש לכוון את הגירוי למקום אחר. באופן תיאורטי ניתן למצוא את המיקומים האלה במחקר בבעלי חיים, אך נסיונות עבר מראים שהם לרוב התגלו בבני אדם באופן מקרי.

יתרה מכך, הטיפול גם אמור להיות מותאם אישית לכל אדם. אם בעבר האלקטרודות מוקמו במוח לפי האנטומיה הגסה של המוח בסריקות, כיום הכיוון הוא התאמה אישית של מיקום האלקטרודות.

הטיפול ב-DBS משמש כבר לטיפול בפרקינסון, אך טרם התקבל באופן נרחב כטיפול פוטנציאלי להקלה על סימפטומים של מחלת האלצהיימר. אחת הסיבות היא שמדובר בהליך פולשני. סיבה נוספת היא קושי של החולים להסתגל לשימוש במכשור המלווה את הטיפול. כיום מתבצעים מהלכים לקדם הליך ניתוחי שההתאוששות ממנו תהיה מהירה יותר ולפתח מכשור מלווה אינטואיטיבי יותר וקל לשימוש.

נושאים קשורים:  אלצהיימר,  מחקרים,  גירוי מוחי עמוק,  חדשות
תגובות