דמנציה היא אבחנה משנת-חיים, אשר עשויה להשפיע על בטיחותם של טיפולים תרופתיים, וכן על המטרות הטיפוליות במסגרת הניהול של מחלות כרוניות. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'JAMA Internal Medicine', מטרת החוקרים הייתה לבחון את השינויים הקשורים לשימוש בתרופות לאחר אבחנה של דמנציה בקרב קשישים המתגוררים בקהילה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה על מבוגרים בגילאי 67 ומעלה המבוטחים ב-traditional Medicare או Medicare Part D. חולים שאובחנו עם דמנציה בין ינואר 2012 לדצמבר 2018 הותאמו לביקורות על סמך נתונים דמוגרפיים, מיקום גיאוגרפי, ומספר התרופות שנטלו בבסיס המחקר. תאריך האינדקס הוגדר כתאריך בו אובחנה לראשונה דמנציה, או, עבור הביקורות, התאריך הקרוב ביותר בו ביקרו במרפאה. אנליזת הנתונים נערכה בתקופה שבין אוגוסט 2021 ועד ליוני 2023.
חשיפת המחקר הוגדרה כהיארעות האבחנה עם דמנציה, והתוצאים הראשוניים הוגדרו כמספר התרופות הכולל, והשימוש בתרופות קרדיו-מטבוליות, תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית (CNS), ותרופות אנטי-כולינרגיות. החוקרים ערכו אנליזת comparative time-series על מנת לבחון את השינויים בשימוש בתרופות בכל רבעון במהלך השנה שלפני תאריך האינדקס, ועד לשנה שלאחר תאריך זה.
במסגרת המחקר נכללו בסך הכל 266,675 מטופלים שאובחנו עם דמנציה ו-266,675 נבדקי ביקורת; 65.1% מהמשתתפים בשתי הקבוצות היו בני 80 ומעלה (גיל [סטיית תקן] ממוצע, 82.2 [7.1] שנים), ו-67.8% היו נשים.
מתוצאות החוקרים עולה כי בעת תחילת המחקר, ובהשוואה לקבוצת הביקורת, המטופלים שאובחנו עם דמנציה היו בסבירות גבוהה יותר ליטול תרופות המשפיעות על ה-CNS (54.32% לעומת 48.39%) ותרופות אנטי-כולינרגיות (17.79% לעומת 15.96%), אך עם סבירות נמוכה יותר ליטול את מרבית התרופות הקרדיו-מטבוליות (לדוגמה, תרופות לסוכרת, 31.19% לעומת 36.45%). כמו כן, נמצא כי מיד לאחר תאריך האינדקס הייתה עלייה גדולה יותר במספר התרופות הממוצע בקרב עוקבת הדמנציה (0.41 לעומת 0.06-; הפרש, 0.46, רווח בר-סמך של 95% 0.27-0.66) ובשיעור החולים הנוטלים תרופות המשפיעות על ה- CNS (שינוי מוחלט, 3.44% לעומת 0.79%; הפרש, 2.65%, רווח בר-סמך של 95%, 0.85%-4.45%), וזאת עקב שימוש גבוה יותר בתרופות אנטי פסיכוטיות, נוגדי דיכאון ותרופות אנטי אפילפטיות.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי עוקבת הדמנציה הראתה גם ירידה מתונה יותר בשימוש בתרופות אנטי-כולינרגיות (שינוי רבעוני בטיפול, 0.53%- לעומת 0.21%-; הפרש, 0.32%-, רווח בר-סמך של 95%, -0.55% עד 0.08%-), וכן במרבית התרופות הקרדיו-מטבוליות (לדוגמה, שינוי רבעוני בטיפול להפחתת לחץ דם: 0.84%- לעומת 0.40%-; הפרש, 0.44%-, רווח בר-סמך של 95%, -0.64% עד 0.25%-). בנוסף לכך, לאחר שנה מהאבחון נמצא כי 75.2% מעוקבת הדמנציה נטלו 5 תרופות או יותר (עלייה של 2.8%).
לסיכום, ממחקר העוקבה אותו ערכו החוקרים על מבוטחי Medicare Part D לאחר אבחנה של דמנציה עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, חולים אלו היו בעלי סיכוי גבוה יותר להתחיל טיפול תרופתי המשפיע על פעילות ה- CNS, וכן באופן מתון יותר, להפסיק טיפולים קרדיו-מטבוליים ואנטי-כולינרגיים. החוקרים מציינים כי הממצאים הללו מצביעים על החמצת הזדמנויות לצמצום מצב של ריבוי תרופות (polypharmacy), וזאת באמצעות הפסקת טיפולים ממושכים הכרוכים בסיכונים בטיחותיים גבוהים, סבירות מוגבלת לתועלת, או כאלו העשויים להוביל לפגיעה בקוגניציה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
