מחקרים על קשישים המתגוררים בקהילה מדגימים כי גיל סובייקטיבי משפיע על תוצאי בריאות ותפקוד. במחקר זה החוקרים בחנו האם גיל סובייקטיבי צעיר מהווה גורם מגן מפני פגיעה פיזית, קוגנטיבית ורגשית המקושרים לאשפוז.
עוד בעניין דומה
במחקר שניוני זה בוצע על תת-אוכלוסייה (n=262, גיל ממוצע של 77.5±6.6 שנים) מתוך מחקר HoPE-MORי(Hospitalization Process Effects on Mobility Outcomes and Recovery) החוקרים מדדו מאפיינים פסיכולוגיים ופיזיים של הגיל הסובייקטיבי של הנבדקים, לפי דיווח עצמי, על מידת התאימות בין גילם הפיזי לבין התחושות הסובייקטיביות שלהם בעת האשפוז. תלות בביצוע פעילות יום-יומית, ניידות במרחב הביתי, תפקוד קוגנטיבי ותסמיני דכאון נבחנו במעמד השחרור מבית החולים וכחודש לאחר מכן.
תוצאות המחקר הדגימו כי ההסתברות לדרדור במצב הקוגנטיבי (יחס סיכויים של 0.68, רווח בר-סמך של 95%, 0.46-0.98) והתפקודי (יחס סיכויים של 0.59, רווח בר-סמך של 95%, 0.36-0.98), במצב הניידות בקהילה (יחס סיכויים של 0.64, רווח בר-סמך של 95%, 0.44-0.93) והחמרה בתסמיני דכאון (יחס סיכויים של 0.64, רווח בר-סמך של 95%, 0.43-0.96) הייתה נמוכה יותר בקרב נבדקים שדיווחו על גיל פסיכולוגי סובייקטיבי צעיר בהשוואה לגילם הביולוגי. הממצאים היו מובהקים גם לאחר תקנון עבור מאפיינים דמוגרפיים, תפקודיים, קוגנטיביים ורגשיים וכן עבור תחלואה כרונית או חריפה. לעומת זאת, גיל פיזי סובייקטיבי צעיר יותר לא נמצא קשור באופן מובהק לשינוי בתוצאים בתר-אשפוזיים.
מסקנת החוקרים הייתה כי הערכה של גיל פסיכולוגי סובייקטיבי עשויה לסייע בזיהוי נבדקים שנמצאים בסיכון מוגבר לתוצאים בתר-אשפוזיים ירודים לצורך נקיטת בפעולות מנע עבורם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
