במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The BMJ, החוקרים שאפו לנתח מחקרי אורך כדי להשוות זמני שרידות ושיעורי אשפוז בבית אבות בקרב אנשים עם דמנציה, תוך התחשבות בגורמים פרוגנוסטיים שונים.
עוד בעניין דומה
החוקרים סקרו 19,307 מאמרים שכללו 261 מחקרים מתאימים. 235 משתתפים מתוך 5,553,960 דיווחו על שרידות ו-79 משתתפים מתוך 352,990 דיווחו על אשפוז בבית אבות. המחקרים אותרו ממספר מאגרי מידע עד ה-4 ביולי 2024 - Medline,יEmbase,יWeb of Science,י Cochrane ו-Google Scholar. לא נכללו מחקרים עם פחות מ-150 משתתפים, גיוס במהלך אשפוז חריף, או פחות משנה אחת של מעקב.
תוצאות הסקירה עולה כי חציון השרידות מהאבחון השתנה באופן מובהק עם הגיל והמין - נע בין 8.9 שנים לנשים שאובחנו בגיל ממוצע של 60 ל-2.2 שנים עבור גברים שאובחנו בגיל ממוצע של 85. לנשים בסך הכל הייתה שרידות קצרה יותר מגברים (הבדל ממוצע 4.1 שנים (רווח בר סמך 95%, 2.1 עד 6.1), אשר ניתן לייחס לגיל מאוחר יותר באבחון. זמן חציון לאשפוז בבית אבות היה 3.3 שנים. בשנה הראשונה לאחר האבחון, 13% אושפזו בבתי אבות, עלייה של 57% עד השנה החמישית. החוקרים ציינו גם שינויים גיאוגרפיים בזמני השרידות, כאשר השרידות החציונית הייתה ארוכה יותר באסיה ב-1.2 עד 1.4 שנים מאשר בארה"ב ובאירופה, ושרידות ארוכה יותר במחקרים מבוססי מרפאה (ולא במחקרים מבוססי קהילה) עכשוויים בהשוואה לאלו שלפני שנת 2000. ביחד, השונות במאפיינים הקליניים המדווחים ובמתודולוגיית המחקר הסבירו 51% מההטרוגניות בשרידות.
החוקרים סיכמו כי תוחלת החיים בזמן אבחון הדמנציה משתנה מאוד (5.7 שנים בגיל 65 ל-2.2 בגיל 85 בגברים ובין 8.0 ל-4.5, בהתאמה בנשים) ומושפעת מגורמים כמו גיל, מין, מיקום גיאוגרפי וסוג הדמנציה. כשליש מתוחלת החיים הנותרת של המטופל תתקיים בבתי אבות, כאשר יותר ממחצית מהאנשים אושפזו תוך חמש שנים ממועד האבחנה. זה מצביע על כך שהפרוגנוזה לאחר אבחון דמנציה תלויה באופן מובהק במאפיינים אינדיבידואליים וקליניים, מה שמדגיש את החשיבות של מידע פרוגנוסטי מותאם אישית ותכנון טיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
