מחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The Lancet Regional Health - Western Pacific מציג תגלית מעניינת: מבוגרים שהתנדבו לתת תמיכה טלפונית לאחרים חוו בעצמם ירידה משמעותית בתחושת הבדידות שלהם. המחקר, שכלל 375 מתנדבים בהונג קונג, מראה כי דווקא מתן עזרה לאחרים במשך שישה חודשים סייע למתנדבים עצמם להתמודד עם בדידות במהלך מגפת הקורונה.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך בהונג קונג וכלל 375 משתתפים (78% נשים), רובם מעל גיל 60 (גיל חציוני 64 שנים, סטיית תקן 4.86). המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת התנדבות (185 משתתפים) וקבוצת ביקורת (190 משתתפים). המתנדבים עברו הכשרה של שישה שבועות ולאחר מכן העניקו תמיכה פסיכו-סוציאלית טלפונית למבוגרים בודדים במשך שישה חודשים. המחקר היה ניסוי אקראי מבוקר (RCT), והתמקד בהשפעות של התנדבות מובנית, בניגוד למחקרים קודמים שהסתמכו על דיווחים עצמיים בלבד.
התוצאים מראים כי לאחר שישה חודשים, קבוצת המתנדבים הראתה שיפור משמעותי במדדי הבדידות. בסולם De Jong Gierveld נרשמה ירידה משמעותית בתחושת הבדידות הכללית (רווח בר-סמך 95%: 0.83-1.84; P<0.001), כמו גם בירידה במדדי הבדידות הרגשית (רווח בר-סמך 95%: 0.35-0.90; P<0.001) והחברתית (רווח בר-סמך 95%: 0.37-1.05; P<0.001). גם בסולם UCLA לבדידות נצפתה ירידה מובהקת בהשוואה לקבוצת הביקורת (רווח בר-סמך 95%: 0.08-0.29; P<0.001).
עם זאת, לאחר 12 חודשים, רוב ההשפעות החיוביות לא נשמרו, אך מתנדבים שהמשיכו בפעילותם (יותר משעתיים בשבוע) שמרו על רמות בדידות נמוכות יותר.
ממצאי המחקר מדגישים את כוחה של ההתנדבות החברתית בהפחתת בדידות - תופעה שהפכה לאתגר משמעותי במיוחד בתקופת הקורונה. עם זאת, הממצא המשמעותי ביותר הוא שכדי להשיג השפעה מתמשכת, נדרשת מערכת תמיכה מקיפה הכוללת הכשרות תקופתיות, ליווי מקצועי ורשת חברתית תומכת למתנדבים. תובנות אלו חשובות במיוחד לארגונים המפעילים מתנדבים ולקובעי מדיניות המתמודדים עם סוגיית הבדידות בקרב מבוגרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
