בחולים עם פרקינסון (Parkinson’s Disease - PD) רואים שיבושים במקצב הצירקדי המתאפיינים לרוב בירידה במשרעת ולא בשינוי פאזה. עם זאת, טרם בוצעו מחקרים גדולים המשווים שיבושים בשעון הביולוגי בין קשישים ללא PD לבין חולים עם PD. מטרת המחקר הייתה להשוות את פעילות המקצב הצירקדי (Circadian Activity Rhythm - CAR) בין מטופלים עם PD לבין קשישים ללא PD.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בשיטת חתך בו השתתפו 157 נבדקים עם PD ו-1,111 קשישים ללא PD המטופלים בקהילה. פעילות גופנית של הנבדקים בוצע בעזרת אקטיגרפיה במרווחים של דקה, על פני שישה ימים עבור מטופלים עם PD, ועל פני יומיים עבור קשישים ללא PD.
תוצאות המחקר הדגימו כי עבור קבוצת מקרי הביקורת (n=1,111) המשרעת הממוצעת (ספירות log/דקה) וזמן השיא המחושב (acrophase) עמדו על 1.85±0.52 ו-14:19±1:15, בהתאמה; עבור קבוצת הנבדקים עם PD בשלבים מוקדמים (שלב I או II על פי Hoehn-Yahr n=95) הם עמדו על 1.42±0.48 ו-14:24±1:20, בהתאמה; ועבור נבדקים עם PD מתקדם (שלב III-V, n=62) הם עמדו על 1.23±0.54 ו-13:41±1:56. ניתוח רב-משתני מצא כי המשרעת הייתה נמוכה באופן מובהק בשתי קבוצות המטופלים עם PD ביחס לקבוצת מקרי הביקורת. לעומת זאת, השינוי בזמן השיא המחושב היה מובהק רק בקבוצת הנבדקים עם PD מתקדם, ביחס לקבוצת מקרי הביקורת. כמו כן נמצא כי עם התקדמות מחלת הפרקינסון נצפתה ירידה משמעותית במשרעת ובשיא, עליה בטמפרטורת השפל (trough) של הגוף, התקדמות באקרופאזה, וירידה בחוסן.
מסקנת החוקרים הייתה כי מטופלים עם PD, לעומת קבוצת מקרי הביקורת של קשישים ללא PD, התייצגו עם התקדמות פאזה של CAR יחד עם ירידה במשרעת. כמו כן נצפה כי בשלב מתקדם של מחלת הפרקינסון ישנה התקדמות בפאזה של CAR יחד עם ירידה במשרעת וחוסן מוחלש.
מקור: